חודשים של מאבק פנימי, והחתמה מאסיבית של העובדים, על החלפת הארגון שייצג אותם נשאו פרי. עובדי נמל אשדוד נוטשים את הארגון שלטענתם לא עשה די על מנת לשמור על זכויותיהם, ועוברים לייצוג של ההסתדרות הלאומית.
מסתבר כי פעולה שאמורה להיות שגרתית, כמו בחירתם של עובדי חברה בארגון שייצג את זכויותיהם, אינה כה טריוויאלית – כך לפי מידע שהגיע למערכת מעובדים שחשו מאוימים. עבור ההסתדרות הכללית מדובר בתבוסה מוחצת, מכיוון שפעולה זו עשויה להתחיל מגמה של שינוי כיוון גם בקרב ועדים אחרים המיוצגים על ידיה.
יו"ר הוועד בוטבול מנסה למנוע את המהלך ומתקשר לעובדים
למרות הייאוש שחשו העובדים אל מול התנהלותה הרופסת של הסתדרות העובדים, שהייתה אמורה להילחם לטובת העובדים על זכויותיהם במשא ומתן מול הנהלת הנמל, רבים מהם ביטלו את הצטרפותם ללאומית. כפי שמתאר מר מישל ביטון, חבר ועד תפעול שהושעה והתפטר – "מעבר למאבק בהנהלה, נאלצו העובדים להתמודד עם שיחות טלפון חוזרות ונשנות שביצע ראש הוועד גדי בוטבול, ובו הפציר בהם להישאר בהסתדרות הכללית". וביטון ממשיך – "עובדים שחשו מאוימים, בטלו את חתימתם. לא מתוך רצון להמשיך את ייצוג ההסתדרות הכללית – אלא מחשש לעמוד מול ראש הוועד".
בתגובה ללחץ העצום שמפעיל ועד העובדים על העובדים המעוניינים לעבור להסתדרות הלאומית, פנה ביטון לבוטבול במכתב שהגיע למערכת ובו בקש בנועם – "אני פונה אליכם לכבד את רצון העובדים שחתמו באהבה ומרצונם החופשי, זה כבר נהיה מטרד לכל העובדים ובטח מסכן אותם בעבודה". בהמשך פנייתו מוסיף ביטון מילים קשות כנגד ההתנהגות הדורסנית של ראשי הוועד – "כבדו את רצון הבוחר ואת הדמוקרטיה".
"תעזוב את הכסא" – צועקים העובדים לחיים שבייב, יו"ר מרחב אשדוד בהסתדרות הכללית
באסיפת עובדי נמל אשדוד בסוף ינואר, ניסה מר שבייב לשכנע את העובדים בהבטחות נוספות. "יש הבטחה של יו"ר ההסתדרות… אני בשביל דור ב' מוכן ללכת למלחמת עולם". אך הבטחות ומציאות לחוד, עובדי הנמל המאוכזבים מהתנהלותה של ההסתדרות הכללית בשנים האחרונות כבר לא היו מוכנים לספוג יותר. בקריאות שקראו לעברו לאחר הישיבה טענו כי מדובר ב"סיסמאות" בלבד, וביקשו ממנו – "גדי… אל תשב על כסא עליו אינך רצוי".
מיואשים מניסנקורן (יו"ר ההסתדרות החדשה)
מזכיר ועד הציוד המכני לשעבר, מר אבי אבן-חיים, שהתפטר בשל המחלוקות הרבות ציין בראיון עמו – "אנו חשים שניסנקורן ממש מזלזל באינטליגנציה של עובדי הנמל. כאשר עובדים בחברות אחרות מקופחים, מאיים ניסנקורן שישבית את הנמל. אך כאשר זכויות עובדי הנמל עצמם מופרות? הוא שותק. כשאנו מתחננים לסכסוך עבודה, לאחר קיצוץ עצום במשכורות שלנו – גם אז הוא ממשיך בשתיקתו. רק כשאנחנו מתחילים מהפכה ועוזבים את ההסתדרות הכללית – פתאום ניסנקורן מעודד שביתה".
ומר אבן-חיים ממשיך להציג את המצב – "ניסנקורן למעשה ניצל את כוחו בנמל על מנת לעזור לעובדי חברות אחרות. לאיש לא אכפת אם האחיות או המורים ישבתו, אך כאשר נלחמים על זכויותיהם במקום העבודה – תמיד יש לניסנקורן את הנמל." ומפרט – "כשאנו רוצים לשבות, הוא לא מטריד אף אחד מעובדי הארגונים האחרים, לא האחיות והרופאים, לא המורים, לא עובדי ערוץ 10 ושאר עובדי המשק – התייאשנו ממנו. אם עד היום הפקיר אותנו – דבר לא עומד להשתנות.
שני אחים – שני ארגונים
שני אחרים מכהנים בשני ועדים חשובים במשק. רפי בן סימון מכהן כיו"ר הוועד של חברת הבנייה דניה סיבוס, בעוד אחיו שי בן סימון הוא יו"ר ועד ציוד מכני בנמל אשדוד. כאשר הודיע יו"ר ועד דניה סיבוס שהוא עוזב את ההסתדרות הכללית, הדבר בא בסתירה גמורה לתמיכתו של אחיו שי בנמל. עובדי הנמל מחייכים כאשר הם מדברים על חילוקי הדעות המשפחתיים – "אח אחד עוזב את ההסתדרות והשני תומך בה".
לפני שרפי בן סימון עזב את ההסתדרות הוא פנה אליהם במכתב בו הסביר את המהלך "אני חושב שהנציגים של ההסתדרות הפכו לעסקנים פוליטיים על חשבון גבם של העובדים, אין להם רצון לקדם דבר אלא רק לשמור על שקט תעשייתי…" – כעת, בדומה לדניה סיבוס, גם עובדי נמל אשדוד לא ישתקו יותר, וילחמו באמצעות ההסתדרות הלאומית על זכויותיהם.
נסכם בשאלה, מדוע ארגון העובדים הוותיק לחוץ כל כך? יש להבין, כי כאשר ההסתדרות הכללית מאבדת ארגון בסדר גודל של נמל אשדוד, הדבר עשוי לעודד להתחיל כדור שלג בלתי נשלט, ולהתפשט לחברות וארגונים אחרים. ועדי עובדים נוספים לפזול לאפשרות השנייה – ולבחור בהסתדרות הלאומית. לכן גורמים מטעם ההסתדרות הכללית נלחמו ב"שיניים" כנגד ההחתמה המאסיבית בנמל.